לירז
טיטו ז״ל

לירז נולד ב־22 בפברואר 1978 במשקל 2.300 ק״ג והוגדר פג. הוא סבל ״מחוסר בשלות ריאתית״, מה שנתן לו סיבה להילחם על חייו מהרגע הראשון. מהר מאוד הפך לתינוק מתוק ובריא שהשיג את בני גילו, על אף העובדה שנולד כל כך קטן.

מגיל צעיר ניכר היה כי לירז בעל תפיסה מהירה וחדה. הוא גילה עניין בתחומים רבים ומגוונים. אהבתו הראשונה היתה נתונה לג׳ודו, שם השתתף בתחרויות רבות וקטף הישגים. במקביל פיתח כישרון מוסיקלי — ניגן פסנתר בקונסרבטוריון העירוני במשך 8 שנים, השתתף בקונצרטים וזכה לתשבוחות. גם כשחזר מחופשות מהצבא עייף ומאובק, היה יושב ופורט על הגיטרה להנאתו.

ב־30.7.1996, כחודש לאחר סיום לימודיו, התגייס לצה״ל חדור מוטיבציה להצליח, והעיקר — להיות קרבי. הוא התגייס להנדסה קרבית. המפקדים, שעיניהם לא פסחו על לירז שהיה בולט, קידמו אותו בהתאם: סיים את קורס המ״כים בהצטיינות ולאחר מכן יצא לקורס קצינים.

אין ספק שהמסלול הצבאי שעבר היה קשה, מתיש, מעייף ולפעמים מתסכל — אבל בחור כמו לירז, עם חוסן נפשי וחוש הומור, לא נשבר בקלות. הוא ״עטף״ כל קושי בבדיחה: ״הכל בשליטה״.

להוריו שידר תמיד שהכל בסדר. היו לו סיבות משפחתיות שיכלו לפטור אותו מהשירות ביק״ל (יחידת הקישור ללבנון) ובלבנון בפרט — הוא לא שעה לתחינות. ולהוריו לא נותר אלא לקבל את רצונו, ולברך אותו בהצלחה — מאחר וידעו כמה חשוב לו להצליח ולמלא את המוטל עליו.

בחופשות שהיה מגיע מהצבא היה הבית מתמלא חברים והטלפון לא הפסיק לצלצל. כבוד אב ואם היו ערך עליון עבורו, ולירז ניצל כל רגע פנוי להיות עם אחיו הצעירים, שלומי וברק. ליחס מיוחד זכו הסבתות והסב שלהם.

בחייו הקצרים הספיק לעשות מה שרבים לא יספיקו כל חייהם. טייל בחו״ל, סיים קורס צניחה חופשית, וקנה ג׳יפ שאיתו נסע לכל מקום. היו לו הרבה תוכניות לעתיד. השמיים היו הגבול.

ב־22 בפברואר 1999, יום הולדתו ה־21, יצא לירז לפעולה מבצעית בלבנון ממנה לא שב. נפל בגבורה, מוקף חבריו ללחימה.