מהלך
הקרב

נכתב על סמך שיחות של רפי וריקי טיטו (הוריו של לירז) עם חלק מן החיילים ששהו בשטח באותו לילה ארור, ועל סמך תחקיר פיקוד צפון כפי שהועבר למשפחות.

לחימתו העיקשת של צה״ל בלבנון ידעה פנים רבות, אינספור שיטות לחימה הופעלו בגזרה על מנת לשמור על ביטחון התושבים בצפון הארץ.

פעולות יזומות היו מאז ומתמיד חלק חשוב ומרכזי בכל נפח הפעילות הכוללת שהפעיל צה״ל לאורך השנים. כחלק מאותה פעילות מבצעית נדרש מצה״ל להשתתף במארבים על מנת לפגוע במחבלים ובנתיבי היציאה שלהם לפיגועים.

ארבעה חודשים התאמנו חיילי סיירת הצנחנים יחד עם קציני הנדסה למבצע יזום שנקרא ״צמצום טווח״. מטרת הכוח הייתה להגיע לבסיס יציאה של מחבלים סמוך לכפרים מיידון ומשערה. ההכנה כללה אימונים באזורים שונים בארץ, ורק לאחר שרכשו מיומנות אושר המבצע ע״י דרגים גבוהים בצה״ל לרבות שר הביטחון.

בתאריך ה־22 בפברואר 1999 — יום הולדתו ה־21 של לירז — יצא כוח של 27 לוחמי סיירת צנחנים עם שני קציני הנדסה קרבית למבצעים מיוחדים. אחד מהם היה סגן לירז טיטו. הכוח תודרך אישית ע״י אלוף פיקוד צפון דאז, האלוף גבי אשכנזי, ומפקד היק״ל תא״ל ארז גרשטיין ז״ל.

הכוח היה אמור לפעול באזור ג׳בל קלעת ג׳בור שבגזרה המזרחית של דרום לבנון מצפון לקו האדום. בשעה 20:20 יצאו הלוחמים ממוצב צד״ל שברצועת הביטחון ונערכו למשימתם. לוחמי הסיירת נעו בדריכות כשהם קשובים לרעשים חריגים.

במהלך התנועה, זיהו מספר חיילים תנועות חשודות והבזק אור (״נצנוץ״). רק לאחר דיווח לחמ״ל ובדיקת השטח באמצעים טכנולוגיים ייעודיים שלא העלו דבר, ניתן אישור לנוע קדימה.

בשעה 00:30 לערך הגיע הכוח לנקודת פתיחה, כשלושה עד ארבעה ק״מ בתוך לבנון. לראשונה הוא התפצל על פי החלטת רס״ן איתן בלחסן, מפקד הכוח. החוליה הקדמית שכללה את בלחסן ולירז ומספר לוחמים החלה לנוע קדימה לשיא גובה על מנת לבדוק את השטח. השטח בו בוצע המבצע הוא שטח סבוך ומסולע המגביל את שדה הראייה למטרים ספורים.

תוך כדי בדיקה, איתן ולירז ירדו משיא הגובה על מנת לוודא שהשטח אכן בטוח להתפרסות שאר הלוחמים. בדיוק באותה נקודת זמן — 00:30 — נפתחה אש מנשק אוטומטי מטווח קצר (כמטר). ממכת האש הראשונה נפגעו איתן ולירז.

סגן דוד גרנית שהיה מאחור פתח בירי תגובה ותוך כדי כך נפצע. בעודו פצוע הזעיק את החיילים האחרים והורה לפנות את איתן ולירז שנהרגו. גרנית מת מפצעיו לאחר מכן.

מכאן ואילך התנהל קרב קשה עם המחבלים שתוצאתו חמישה חיילים פצועים. המחבלים הצליחו לחמוק בחסות הבולדרים ושעת הלילה. תהליך הפינוי של הכוח ארך שעות וכלל מסוקי סער יחד עם שני מסוקי אפצ׳י שעסקו בנטרול מקורות הירי ובחיפוי על תהליך החילוץ.

סגן דוד גרנית קיבל צל״ש מאלוף הפיקוד לאחר מותו על האומץ שגילה במהלך הקרב וניהולו גם לאחר פציעתו.

באותה היתקלות בין חיילי צה״ל לבין מחבלי החיזבאללה נהרגו: רס״ן איתן בלחסן ז״ל, סגן לירז טיטו ז״ל וסגן דויד גרנית ז״ל וחמישה לוחמים נוספים נפצעו.

יהי זכרם ברוך

שבוע לאחר מותו של לירז, ב־28 בפברואר 1999 (י״ב באדר ה׳תשנ״ט), נהרג ארז גרשטיין ממטען צד של חזבאללה שהופעל לעבר מכונית המרצדס המשוריינת שבה נסע בקרבת מוצב כאוכבא ברצועת הביטחון. גרשטיין היה תת־אלוף ומפקד יחידת הקישור ללבנון (יק״ל). גיל פדרמן, נהגו, נהרג אף הוא. גרשטיין תודרך את הכוח ערב המבצע.