משפחת טיטו היקרה,
כל כך הרבה שנים עברו, אבל אנחנו לא שוכחים! לירז חי בכל כך הרבה אנשים וסיפורים שממשיכים את מי שהיה.
היינו יחד 3 שנים בתיכון, ושירתו בגזרת לבנון. לירז תמיד העביר לכולם את החיוך המיוחד שלו, תמיד מוקף חברים, קסם של בחור.
הייתי חובש קרבי בגזרה ולעיתים קרובות מוקפצים לאירועים, מטפלים בפצועים, כואבים את המתים וממשיכים הלאה. אבל את היום הנורא הזה בחיים לא אשכח… הוקפצנו לעוד אירוע, עולים על ציוד, מנסים להבין בקשר מה קורה, מוביל את צוות החובשים שלי, הפעם הזאת לא היינו מעורבים, אבל נתנו גיבוי בחטיבה ומתעדכנים בפרטי האירוע, מבינים שיש נפגעים והרוגים. לא ידענו את שמותיהם. אחרי שעות חזרנו לגדוד, יושבים במרפאה ובחדשות הבוקר מודיעים על שמות הנופלים. פתאום… משהו לא מתחבר לי – מה??? לא יכול להיות! לירז טיטו. פרצתי בבכי. עליתי על א׳, להלוויה.
כל יום זכרון, אני חוזר לאתר של לירז ומספר לאחרים על לירז, על הקרב.
היות ואנחנו לא גרים בישראל כבר הרבה שנים, זה הרבה יותר מאתגר להעביר לילדים את המשמעות של יום הזכרון. מוקדם יותר הושבנו את הילדים, ושוב דיברנו איתם על יום הזכרון, וסיפרתי להם על לירז. הראתה להם תמונות שלו ואת האתר.
אני אמשיך לספר אודותיו ולעולם לעולם לא נשכח.
יהי זכרו ברוך!
נעם