מבלי להכיר את לירז אני מרגישה את חסרונו,והדמעות מסרבות להפסיק לזלוג…
קשה להבין איך אלוהים נותן את הטוב ביותר ואז לוקח בלי לשאול, ומשאיר לנו רק זכרונות וגעגועים… ואנחנו נותרים פה חסרי אונים וממשיכים לחיות, מתחילים התחלות חדשות אבל לעולם לא שוכחים… זוכרים לנצח. משפחת טיטו היקרה- מי יתן ותדעו רק אושר,אושר נצחי.
הפנים היפות של לירז חרוטות בלב וישארו שם לעולם…
שלומי- תזכור תמיד שאתה לא לבד בטוב וברע.
באהבה והערכה,
אני.