אני רוצה לבקש סליחה,אני זוכרת את היום שבו נפל לירז כאילו זה היה אתמול,הייתי אצל חברה ושמעתי ששלושה חיילים נהרגו,חשבתי לעצמי "עוד שלושה חיילים.." לא תיארתי לעצמי שכשאני יגיע הביתה אני אגלה שזה לא עוד שלושה חיילים אלא לירז, לירז שהיה כל כך נערץ וכל כך אהוב פה בשכונה. יצא לי לראות אותו בחייו פעם אחת, כשאח שלי דן שהעריץ אותו כל כך אמר לי להסתכל לחנייה שלכם , הוא בדיוק שטף את הג'יפ ואח שלי הפנה את תשומת ליבי ואמר לי שזה "האח החתיך של שלומי" חברו הטוב ביותר של דן. אני זוכרת שאח שלי תמיד סיפר לי כמה שלירז "מורעל" וכמה שהוא רוצה להיות כמוהו, אני זוכרת כמה שלומי חיכה שהוא יחזור הביתה ואיך הוא דאג לטפל ולהניע לו את הג'יפ כשלירז היה בצבא. רק כשלירז נהרג הכרתי אותו באמת דרך התמונות והסיפורים והגאווה שכולם חשו כלפיו. היום, אחרי 5 שנים הכאב והגעגוע רק מתגברים החלל נעשה יותר ויותר גדול.
לירז, פה למטה כולם אוהבים ומתגעגעים מאוד השארת חלל עצום.הלוואי שתשמור על כולם מלמעלה
יהי זכרך ברוך.

שירן גלבנד