ביום שלישי: 3.3.2009 , ז באדר תשס"ט, התקיימה אזכרה במלאת 10 שנים לנפילתו של לירז
האזכרה התקיימה בבית יד לבנים, בפתח תקווה

עשר שנים חלפו מיום שלירז שלנו, לירז היקר לנו נפל בקרב.

עשר שנים של געגוע.

עשר שנים , 120 חודשים , 520 שבועות, 3650 ימים, 87600 שעות, 5256000 דקות,

אינספור רגעים בלעדיך לירז

ואיך אפשר לאמוד עשר שנים?

בעונות השנה שחלפו והתחלפו מבלי שיכולת לחזות בהן ?

בזריחות ובשקיעות אותן לא חווית ולא תחווה שוב לעולם?

כמה אהבות שלא מומשו ? כמה שירים שלא הושמעו ?

כמה חברים שלא חובקו? כמה חלומות שלא הוגשמו?

חיים שלמים שנפסקו, שקפאו, שנעצרו ועומדים קפואים כבר עשר שנים.

עומדים קפואים כמונו –

בלי יכולת להבין, בלי יכולת להביע במילים את מה שהלב מסרב להבין, את מה שהשפה אינה מסוגלת לבטא, את שהמוח לא מסוגל לקלוט, את מה שהנשמה ממאנת לחוש.

ובתוך כל הכאב והאובדן והשכול איבדנו את אימך. כאב אובדנך רק הוסיף והעצים את צערה,

וגם היא הלכה מאיתנו, לבלי שוב.

נהוג לומר שלאסקימואים יש 99 מילים כדי לתאר שלג.

אבל כמה מילים יש בעולם כדי לתאר כאב הפולח את הלב?

כמה מילים יתארו געגועים הצובטים את הנשמה? צער שאינו נגמר לעולם?

לירז, איך אפשר  לתאר עשר שנים בלעדיך?

לא הזמן ולא לוח השנה, לא הלב ולא הנשמה, לא הפה ולא המוח.

כל אלה לא יתארו את ההחמצה, את הגעגוע ואת הכאב הבלתי פוסק כבר עשר שנים.

אנחנו זוכרים אותך יפה תואר ויפה נפש שלנו.

אנחנו אוהבים אותך

אנחנו  נוצרים אותך לעד ולא שוכחים אפילו לדקה, אפילו לרגע…

 אנחנו נשבעים לירז, כאן ועכשיו, לעולמי עולמים

שאותך לעד אנו לא שוכחים, אתה איתנו כל רגע בחיים

תודה לכל מוקירי זכרו, משפחה וחברים, חברים לנשק ומכרים שבאו וכיבדו את זכרו של לירז