אני בדר"כ לא נוטה להכנס לאתרי הנופלים, כי אני לא מסוגלת לעצור את הדמעות ואת הכאב על מותם של אנשים כל כך צעירים ומובחרים.
אני בטוחה שכבר שמעתם זאת מרבים, אבל משהו בלירז או אולי בחיוך שלו משך אותי כ"כ להכנס פנימה לתוך חייו ותוך כדי קריאה להרגיש כאילו הוא תמיד היה שם אצלי בראש, בחיים שלי.
למרות הכאב אני מקווה שתמצאו מעט נחמה בידיעה שגידלתם בחור חמד כזה, כמו לירז ושנהניתם מהזמן השאול שניתן לכם.
הערכתי על האתר שמייצג את בנכם יקירכם, ניכר בו בלירז בסיפור חייו ומותו שחונך בידי אנשים משכמם ומעלה.
מש' טיטו היקרים, שלא תדעו יותר צער.

יהודית איטייב