לירז אחי היקר,
ברגעים אלו כל כך כואב לי אין לך מושג כמה!
היום יום הזיכרון ואני עושה משהו שעוד לא העזתי לעשות עד היום, לכתוב לך. אין לי מושג מאיפה להתחיל יש לי כל כך הרבה מה לכתוב לך.
ראשית אני רוצה לבקש ממך סליחה. סליחה על זה שאני כל הזמן מדחיק אותך מזכרוני ומעסיק את עצמי ברמות שאף אחד לא מבין ולא יבין אף פעם והכל אולי כדי לברוח ממך ולא לשקוע בגעגועיים וחוסר איכפתיות ממה שקורה סבבי. אני יודע שאם לא הייתי נוהג כך החיים שלי היום אולי לא היו. אני בטוח שאתה מסתכל עלי מלמעלה ואומר לעצמך שאני עושה את הדבר הנכון. היום חמש שנים אחרי יכולתי למצוא את עצמי בכמה סיטואציות שונות.
אין צורך לתת דוגמאות אני בטוח שאתה מבין למה אני מתכוון. יש לי כל כך הרבה דברים לדאוג להם, דברים שאתה יודע עליהם. אני נמצא במצב לא קל ולפעמים אני מחפש סימן ממך שתעזור לי שתראה לי שאתה שם בשבילי למקרה שלא אוכל להמשיך עוד…
שינית לי את כל החיים, מהרגע שהלכת אני חי ועושה בשביל שנינו. למדתי לאהוב את מה שאתה אהבת בחייך. גם במצבים של חוסר שליטה חלקית היית בראש שלי חשבתי עליך דיברתי אליך שאלתי אותך שאלות…
לירז קשה לי להמשיך כרגע אבל את ההמשך והסיומת אני חייב לך ומבטיח לך שברגע שארגיש מספיק חזק אמשיך לכתוב לך.

תשמור על משפחתך מלמעלה הם אנשים חמים וטובים, מי ייתן והם לא יידעו עוד צער.

אוהב אותך
ולא יישכחך לעולם.