לא נועדנו להיפגש,

קמתי כל בוקר להתפלל שחרית בבית הספר הממלכתי דתי, ואילו אתה, קמת כמה דקות לפני הצלצול של תחילת הלימודים. אני למדתי גמרא, תורה, תורה שבעל פה וקצת חשבון, ואילו אתה, חשבון, אנגלית, לשון ושעת מחנך. אני חייתי בעולמי שלי, כל כך רחוק משלך, מה היה הסיכוי שנפגש? מאוד מאוד קטן אם בכלל.

ההחלטה לעזוב עולם דתי ולהתחיל בחיים חדשים הפגישה ביננו. לא היתה זו החלטה מודעת אם כי יד הגורל. חברות חזקה ואמיתית של קבוצת ילדים בפ"ת נרקמה עם השנים.

 שנים של חוויות משותפות  עומדות לנגד עיניי בשעת כתיבת שורות אלו, לעולם לא אשכח איך ניהלתך את חייך על בסיס ערכים מוצק של אהבת הארץ ואהבת האדם כיאה לבית בו גדלת. לא פעם ויתרת על זמנך החופשי למען האחר,לא משנה מה תהיה הסיבה הנחת שאם בקשו אז זה חשוב. מפגשים משפחתיים היו לך קודש קודשים, לא פעם אנו כחברים היינו צריכים להתגמש אל מול לוח זמנים שלך כדי שלא תחמיץ ארוחה משפחתית, הכדורגל יכול לחכות. כחברים טובים נהגנו לשוחח כל יום בין אם פנים מול פנים או בשיחות טלפון.

הדרך הטובה ביותר לתאר אופיו של אדם היא להעלות על נס את פועלו. העוצמה והעומק אליה ניתן להגיע באמצעות סיפור אחד ואמיתי שווים לעשרות שעות בקרבתו. לכן,  למי שלא הכיר את לירז בחרתי לספר על הדרך בה בחר לירז לשמור על קשר אינטנסיבי ביננו גם לאחר הגיוס לצבא.

 היינו חבורת צעירים לפני גיוס שניסתה לאכול את שהחיים יכלו להציע. בעיקר לא אשכח את השעות הרבות שבילינו בטלפון גם שכולנו גרנו די קרוב אחד לשני. ללירז שלקח חלק עיקרי באותם שיחות היה חשוב לשמור על קשר אינטנסיבי גם לאחר שהתגייסנו. לירז שהתגייס לקרבי עבר טירונות מפרכת עם מעט מאוד דקות פנויות במשך חודשים. שבועות ספורים לאחר גיוסו של לירז בעודי נמצא בבסיס חצרים של חיל האויר קיבלתי קריאה לגשת לחדרו של המפקד. לא ידעתי מה פשר אותה קריאה וניגשתי למפקד. "יש לי מכתב בשבילך מלירז" אמר המפקד, הופתעתי לחלוטין, לא מבין איך הוא חשב על זה, אבל מסתבר שבעת שנשאר שבת בבסיס, לירז ישב וכתב לי (ואולי גם לאחרים) מכתב ושלח אליי לבסיס באמצעות הדואר הפנימי של הצבא. המכתב היה מלא בתוכניות בילוי לסוף השבוע בו ייצא לירז לחופשה ועם תיאור חוויותיו כטירון בבסיס עובדה שם עבר טירונות בחיל ההנדסה. לאחר מכן החלו להגיע בקביעות מספר מכתבים מלירז לבסיס בו שירתתי עד שמפקדי חשב שיש לי חברה בשם לירז שלא יכולה להמתין עד שאגיע הביתה.

על כך ועל הרבה דברים אחרים,לירז חסר לי, למרות שעבר ימים רבים באימונים מפרכים לא שכח לשמור על קשר באמצעות המילה הכתובה והיה מקורי ביותר. אי אפשר היה להתעלם משמחת החיים שהתפרצה מן המילים בתיבול חריף של הלצות קומיות. ערך החברות והקשר האישי עמדו מול עיניו גם כשהיה בתקופה קשה פיסית ואני מניח גם נפשית. זה היה לירז ברגע אמיתי שמאפיין אותו. אני לא הייתי מעלה על דעתי לעשות את שעשה.

לא להאמין שלא נועדנו להיפגש,

נזכור אותך לירז לעולמי עד,

אורי בן צבי