כל כך הרבה זמן עבר ומדהים עד כמה לירז עדיין חרוט בזכרוני…
שירתתי כקצין בחטיבה המזרחית ביק"ל והעברנו זמן יחד אפילו במשחקי כדורגל במגרש במרג' עיון…הכל כל כך מטושטש חוץ מזכרון חזק של דמותו וחיוכו של לירז – היום לפני המבצע, עוגת היומולדת, החברה מהנדסה יק"ל, המשכורות לצד"ל, הצחוקים במוצב והלילה המקולל שקפצנו ממרג' עיון לריחן אחרי ההיתקלות.
אני גר בקריית אונו ולפני כשנתיים (אולי קצת יותר) שיחקתי כדורגל ביום שישי בצהריים עם חברה שרובם צעירים מימני בכמה שנים, איכשהו הגענו לסיפורי צבא ,לבנון וכו'ומשהו באחד החברה הזכיר לי את לירז – משהו בחיוך ובצניעות, קשה להסביר. בירור קצר העלה שהוא אח של לירז. לקח קצת זמן להתאושש מהמפגש המיקרי. רציתי רק לומר ששנים שאני זוכר אותו, מספר עליו (מהמעט שהכרתי ), כואב על מה ומי שהיה אמור להיות .
באמת שהוא השאיר חותם ענק ולפי מה שקראתי וראיתי כאן בכל מי שנגע ואף אם זה היה רק לרגע קט.

שגיב