היכרתי את לירז תקופה קצרה.
הוא הצתרף אילנו לאימון המתקדם בהנדסה.
הצוות שלי היה מרץ 96 והוא היה אוגוסט 96.
הקפיצו אותו מחזור כדי שיתקדם מהר לקורס משקים ומשם לקצינים.
הוא היה איתי באותו אוהל,ומהרגע הראשון שנתקלתי בוא הוא הקסים אותי בנחמדות שלו ובמקצועיות ומהר הבנו הצוות שהוא יגיע רחוק.
אני לא אשכח איך יצאנו לתרגיל נווט בלילה לירז היה איתי בצוות נתנו למשהו מאיתנו לנווט ומהר מאוד הלכנו לאיבוד,ואז לירז לקח את הפיקוד ותוך כמה דקות הינו בכיוון הנכון.
רציתי לומר לכם המשפחה שביב לכם ילד מקסים מאווד ומרות שעזב את הצוות שלנו מהר לקורס קצינים הוא השאיר לי חותם שכזה ואני לא יכול להסביר למה?
הפעם האחרונה שראיתי אותו היה בחרמון כבר כקצין וכול כך שמחתי לראות אותו כאילו אני מכיר אותו שנים.
באותו זמן בחרמון הוא נפגש עם החברה שלו מהמסלול והם כול כך שמחו לפגוש בו וקיוו שיפקד עליהם.
לא אשכח איך החברה הראו לו תמונה של כולם והוא לא היה שם ואז הוא הוסיף את התמונה שלו אל התמונה שלהם כי הוא היה חלק מהם זה היה כול כך יפה.
לצערי הוא לא נשאר……
רציתי לומר לכם שכול יום הזיכרון אני נזכר בלירז ושוב לא הינו חברים רק הכרות קצרה.
הוא היה אדם מרשים ושובה לבבות כולם הלכו אחריו .
לא פלא שהגיע לסיירת צנחנים והיה לקצין ההנדסה שלכם הוא היה ראוי לתפקיד זה.
למשפחה שלא תדעו יותר צער.

יניב