היינו ביחד לאורך כל המסלול הצבאי, מפלוגת המסלול דרך קורס המשקים, קורס הקצינים והשירות בלבנון.
הכרתי אדם מלא שמחת חיים, מקסים שכיף להיות בחברתו.
ביחד עשינו קורס צניחה באחת החופשות מהצבא ונהנינו וצחקנו כל הזמן כמו אנשים צעירים שכל חייהם לפניהם.
כיום אני נשוי וחושב עליך איפה היית צריך להיות היום.
משנה לשנה הכאב ניהיה רק חזק יותר .
אני זוכר את הפעם האחרונה שהתראנו והיית באמצע הכנות עם הסיירת לפני אותו מבצע בלבנון, כאשר אני הייתי באמצע תדריך ונכנסת לכיתה עם החיוך הקבוע שלך ושאלת מה קורה?
אמרתי לך שאני עסוק ונדבר עוד מעט. וזאת היית הפעם האחרונה שהתראנו.
קצת לאחר מכן קיבלתי את הבשורה הקשה,ועם כל שנה שעוברת הזכרונות מתחדדים יותר והכאב גדול יותר.

יהי זכרך ברוך.

אמנון עמית