טיטו יא מלך!

היום היום ממש היית צריך לחגוג 40 שמח, הפיד שלך היה אמור להתפוצץ ממזל טובים. אנחנו כנראה היינו שומרים על קשר וירטואלי והייתי מאחלת לך שתמשיך לצחוק ולהצחיק. בטח כבר היית נשוי עם שלושה ילדים וג'יפ שטח. אולי אפילו נפגשים במקרה על אחד מהשבילים במדבר.. ואם נחזור לחגיגה, אני בטוחה שזו היתה מסיבה ענקית כי כולם אהבו אותך, ממשקית הת"ש בבהל"צ שהתחבאת ממנה אחרי שכולם צחקו שהיא נדלקה עליך, עד לזה שהיית חבר מדהים שאפילו באפטר מלבנון עם עיניים אדומות מעייפות קפצת לבקר חבר שנפצע בבית חולים והייתי שם לראות כמה שפוך היית.. תמיד היה אפשר לסמוך עליך, ככ לסמוך שנבחרת להיות קצין ההנדסה של סיירת צנחנים.

אמצע החיים. אז חשבנו שזה אמצע החיים, היום אני מבינה שלא טעמת ולו קמצוץ מהם. בום. נהרגת. לבנון. הלוויה. נשארת במאה העשרים ואנחנו כבר שמונה עשרה שנה במאה הבאה. לעולם לא אשכח שחיכיתי לבשורה נוראית כי ידעתי שיש ענן שחור ונוראי מרחף רק לא ידעתי מי. ואז את זר הכלולות של בת דודתך שהתחתנה ליל אמש והטילה את הזר הכל כך יפה ומאושר שלה על קברך הפתוח ועל החשיכה שאפפה פתאום את קברך. אח"כ נסענו לצפון וזה היה לילה ארוך ועצוב שאני זוכרת בו כל פרט, עד היום. בדיוק כמו לפני 19 שנה, ביום הזה שהוא יום הולדתך וגם זמן קצר אח"כ – יום מותך. אז 40 שמח לירז. אם היית פה היית חוגג היום חגיגה ענקית. אני בטוחה. אני עוד ימים ספורים בת 40 בעצמי ואת החגיגה שלי הולכת להקדיש גם קצת לך.

מזל טוב גבר! אזכור תמיד. מבטיחה.

מרב באבאי

פורסם בעמוד הפיסבוק לזכרו של לירז