לירז

 בן יקר,
הפכת גיבור ומאמא הסתרת הכל.
אתה יודע שתמיד דאגתי, ובלילות עין לא עצמתי.

בן יקר,
הפכת לגיבור ואת אבא שיתפת בכל
אתה יודע שאבא תמיד הוזהר שלא תכשל

לירז,
לו ידעתי שמילים אלה שאני מעלה על הכתב יחזירו אותך לחיים ואלי הייתי כותבת ספר עם הרבה מילים והרבה שורות ובו מגוללת את הסיפור על המתנה היפה שנתת לי במשך 21 שנה.
21 שנים גדושות באהבה גדולה, בהבנה עמוקה, בחוש הומור מיוחד ובחברות ללא לאות.

ב- 22.8.1999 יצאת למבצע יזום כשאתה בראש הכוח עם מטען של ערכים שבהם האמנת להגן על המולדת שכה אהבת ומקלעת גיבור שבלבנון – לא חזרת.

 בלב שבור ובעיניים דומעות ופניי לאן מועדות אינני יודעת,
לחפש עוד משהו שיזכיר לי אותך, את הצחוק, היופי והגומה.

לצערי לעולם שוב לא אראה את זיו פניך
לא אלטף, לא אנשק ואת צליל קולך לא אשמע.

עלם חמודות, חייל לתפארת, חבר אמת
מה כבר אפשר לומר על נפש טהורה ומלאך שמת
שזכרך תמיד ישמר
ולא בשוגג איתך ייקבר

 לירז שלי,
לו יכולתי לעזור את הזמן מלכת
ההווה והעתיד היו נראים אחרת
ודמותך לא היתה לי למזכרת
ובטח לא ממוסגרת

שתהיה נשמתך צרורה בגן עדן לנצח

אוהבת, זוכרת ומאוד מאוד מתגעגעת
אמא