ארכיון הקטגוריה: ספר זיכרון

ברגש כבוד

לא נפלה בחלקי הזכות להכיר את בנכם הי"ד, אך כמי שחי במדינה בזכותו עלי להכיר לו תודה.
אין נחמה לאסונכם ואין לי אלא להציע לכם חיבוק וכתף חמים, זכרו יכון בלבי לעדברגש כבוד והשתתפות כנה בצערכם הכבד

דוד חיים
ירושלים

לא אשכח לעולם

לא אשכח את היום שדפקו על הדלת.. ואני השכנה מלמעלה שמעה את הזעקה.
תמיד אזכור את החיוך של היפיוף הזה מקומה ראשונה
כל יום זכרון זכרו עולה בליבי..
לא אשכח לעולם. יהי זכרו ברוך

נורית הפטר

הרי אתה יודע שאני נזכרת בך כל יום

לירז,
השנה לא הצלחתי להגיע לאזכרה שלך…למרות שממש רציתי וניסיתי… אבל חליתי לפני כחצי שנה, ומצבי ממש לא טוב… נו טוב, אתה בטח יודע….
כל כך כעסתי על עצמי. אני מקווה שאתה לא כועס עליי…
זה לא בגלל ששכחתי… הרי אתה יודע שאני נזכרת בך כל יום.
הרי בינינו, טקס יש פעם בשנה… ואתה איתי במחשבות כל יום.
אז בבקשה תמיד תדע שאתה איתי, ושאני תמיד זוכרת אותך, חושבת עליך, ומספרת עליך לאנשים, כדי שידעו איזה נפלא היית.
אז עד שניפגש שוב,
אתה תמיד איתי,
אני (אלה)

היום בועז סיפר לנו עליך

היום בעז מהפלוגה של לירז סיפר לנו עליו ועל הקרב שהיה להם שם וסיפר לנו איזה גיבור הוא שהוא נלחם עד הרגע האחרון. בעז אמר שהוא היה החבר הכי טוב שלו ושהוא מאוד מתגעגע אליו מאוד ואני הייתי עצוב למה דווקה אנשים כמוהו ככה נהרגים.

ניר, בן 14, חצור הגלילית

האם פעם שיחקת בכדור?

היום הייתי בתיכון שלך,ברנר בפתח תקווה ,בחור בן 33 ומסביבי ילדים ,תיכוניסטים.
כל הזמן אני חושב, האם פה שיחקת בכדור, והאם כל בוקר ראית את המדרגות האלו שהלכת לכיתה, האם אחת המורות פה שאני רואה, הייתה המורה שלך?
הטקס מתחיל, טקס מרגש, ואני כל הזמן חושב האם התאמנת פה באולם הספורט הזה?

ואת השם שלך מקריאה ילדה יפה, ואני רוצה לגשת ולהגיד לה עד כמה השם שלפני שניה קראה, הכיל עולם ומלואו מאחוריו.
ודמעות בעיניי, ודמותך עולה מול פניי, כרגיל מחייכת.

בסיום הטקס יצאתי חרש, בין מאות הנערים והנערות מסביב, וידעתי כי הליכתך לא הייתה לשווא. נפלת בארץ זרה על מנת למנוע פגיעה באחד מהילדים האלו. והם יוצאים מהאולם צוחקים ושמחים ואני חושב, האם גם אתה היית שמח לראות כמוני אותם, מוגנים בלי לדעת כי אנשים כמוך דאגו לזאת?

בסיום נכנסתי לתיכון וראיתי את הקיר עם תמונתך, ואת הנר שהדליקו עבורך.

לירז, גבר, רק שתדע שיש אנשים שזוכרים אותך כל יום.

ליאור אמסילי

עלינו לשבח

בדיוק הלילה (מוצ"ש, ליל ז' אדר ה'תש"ע), במהלך "קידוש הלבנה", עשינו בביה"כ שימוש בלוח "עלינו לשבח", שניתרם בשעתו ע"י משפחת טיטו, והדבר העלה במחשבתי את זכרו של לירז ז"ל (אותו הכרתי מתיכון ברנר). בזכות תרומת הלוח (שנמצא בבתי כנסת נוספים בפ"ת) נדמה כי גם כיום, אחת עשרה שנים לאחר מותו, מזכה לירז ז"ל את הרבים ביום פטירתו ומי יתן וע"י כך גם יתרום הציבור ב"ה לעילוי נשמתו מעלה מעלה.

תודה למשפחה ויהיה זכרו של לירז ברוך,

אור

את לירז לא הכרתי

רפי היקר! ביקשת כמה מילים, מי אני שאסרב?!

את לירז לא הכרתי, אבל עליך רפי, אני יכול לומר שאתה יחיד בדור! אדם שמחייך ואוהב ומעניק! אתה מוכן להקריב בשבילי כ"כ הרבה כי פעם, באקראי, "נבחרתי" לחלוק לך כבוד… אתה אדם חברותי, ונוח, ויודע לאהוב, ואני בטוח שלירז בנך הכיר תכונות אלו, העריך, ואולי אפילו העריץ אותן!!!

גם לי, שימשת דוגמה טובה ומודל לחיקוי, כאב, ובדרך בה בחרת להתגבר על קשיים ואבידות בדרך! תמיד עם חיוך!!! אוהב אותך רפי!

מאור ב.כ

התמונות לא מפסיקות לחלוף לי בראש

האמת היא שלא תכננתי לשבת ולכתוב משהו לזכרו של לירז טיטו, בין היתר, כי היה חסר לי האומץ לזה במשך עשר שנים.

הכרתי את לירז בצבא, הוא היה פרח צעיר, עשה מסלול בהנדסה שכל הזמן קיצרו לו אותו וקידמו אותו מוקדם, היינו קוראים לאנשים האלה "צוויצים" צערים ופוחזים שלא עברו כלום וכבר מקדמים אותם.

שמעתי עליו כשהוא היה בקורס מכי"ם (משקי"ם) ואני כבר סיימתי, כולם דיברו עליו על כמה שהוא מקודם מהר, גם לקורס קצינים הוא יצא מיד אחרי זה. בגלל שהשתוללתי הודחתי
מקורס קצינים אחד והתחלתי שני מחזור אחרי זה אז התחברנו, פתאום הוא הגיע לקורס שאליו אני הגעתי.

הזכרון הראשון שלי ממנו מהקורס, זה את המערכת סטריאו הענקית שהוא הביא איתו, בואנה המוסיקה שהוא שם שם בשבתות שנשארנו, זה היה קצת מטורף, אבל מיד ראו שמדובר בדמות צבעונית, מדליקה כזו. הוא היה אחד מאלו שכולם זילזלו בו, צוויץ, אבל לאט לאט אחרי שהבנת שהוא רציני הבנת שהקידום שלו הוא לא סתם, זה מגיע לו.

אחרי ההשלמה החיילית (ח"ץ) המשכנו קצת ביחד, אבל מהר מאוד נפרדו דרכינו, אני עליתי לי ללבנון והוא המשיך בהכשרה של היחס"פ. לא ראיתי אותו המון זמן.

הייתי די בודד בצפון, התפקיד, האירועים, היחידות, המבצעים לא השאירו לי המון זמן להתמודד עם חיי חברה שם, חוץ מזה, שכמות המבצעים הייתה גדולה מדי בשביל התפקיד, ואז החליטו שגם ביק"ל (יחידת קישור ללבנון) צריכים קצני הנדסה למבצעים מיוחדים, פתאום מגיע אליי איזה בחור שחום שאני מכיר מהעבר – לירז טיטו, עם החיוך המטורף שלו, השובבות בלי סוף.

ביקשו ממני להכשיר אותו בהטמנת מטענים, האמת היא שהוא כל כך רצה אקשן, שהוא לא פיספס שום הזדמנות ללמוד, אומנם הוא כבר פינטז על העתיד והתחיל ללמוד ספרדית, אבל הוא למד הכל על הטמנות כמו ספוג שרק רוצה עוד מים. ואני… אוף הפז"מ אני עומד מעליו, אומר לו שזה עוד לא מושלם, מנחה אותו איך להניח גם מיקוש, איך להסוות עוד מטען, יותר גדול יותר קטן, והוא עם כל שמחת החיים שלו, מרוכז כאילו אין מחר, רק ללמוד רק לעשות, רק להיות הכי טוב.

התמונה באתר (לירז משמאל, אני מימין), היא תמונה מאחד מנוהלי הקרב הראשונים שבהם "הביאו" לי את לירז, הוא עם הציוד, בדיוק אחרי שחזרנו מהחורשה הקבועה בבסיס בירנית, החורשה שבה הייתי מדריך אותו ואת יתר הקצינים הטמנות והסוואות. לירז כבר גמור, אחרי אני לא יודע כמה הטמנות ואני צוחק איתו.

חזרתי מלילה אחרי מבצע, לקראת בוקר כבר קיבלתי טלפון להגיע למבצע נוסף גם נשארו לנו מטענים מהמבצע הקודם שמתאמים בדיוק לאותו תוואי קרקע, התחמקתי, זה לא התאים לי, זה לא אני, אבל באמת כבר הייתי גמור. הצעתי שלירז ומעיין ילכו למבצע כדי שיצברו עוד ניסיון.

אני זוכר את עצמי ישן, מקבל טלפון, כמו עשרות אחרים במהלך השירות, תעלה למעלה יש התקלות, אוסף את עצמי אוסף את הציוד המוכן כמו תמיד ליד המיטה ומקבל תידרוך. אלא שהפעם הסיטואציה הייתה קצת שונה, עליתי, הגעתי לחמ"ל ישבו שם קציני הנדסה ואמרו לי "לירז הלך, אתה צריך לנסוע ולבדוק את הציוד" זהו הכל נגמר ברגע אחד: התמונות לא מפסיקות לחלוף לי בראש מאז, של החיוך המלא של לירז, יופי הנעורים, חדוות החיים.

לירז היה ילד יפה, אחד הדברים שאהב היה הג'יפ שלו, אבא שלו אירגן ראלי לזכרו בעבר, כחבר, ג'יפאי, לוחם, הייתי חייב להזכיר אותו כאן באתר.

יהי זכרו ברוך,

מתגעגע, יריב

אפרוח חייכן

לירז ואני היינו יחד שנה שלמה מהשירות שלנו, החל מקורס מש"קים, בה"ד 1 וקורס קציני הנדסה. אחרי הקורס נפרדו דרכינו עד אותו יום ארור שבו שמעתי על מותו של לירז. מאז אני מקפיד לזכור את לירז ולספר עליו לחברים. אני לא אשכח את היום הראשון בקורס מש"קים שבו ראיתי את לירז- "האפרוח" הגיע ישירות מאימון מתקדם במקום קו…
לירז אני תמיד אזכור אותך, מחייך מחכה פרסי ועושה את כל השטויות והצחוקים.
10 שנים עברו, אני כבר נשוי ואבא לילדה בת שנה, אבל אתה נשארת אפרוח חייכן…

אוהב וזוכר

אביחי שקד